איזה יום היום בכלל?!

כשהתחלתי את "חבר אחד ביום" רציתי לעשות משהו שיעזור לי להתגבר על החרדות החברתיות שלי. זה אולי עובד... לאט... מאוד, אבל פתאום זה הפסיק להיות כיף. במקום זה, הוספתי לי חרדות חדשות, מכישלון, מאכזבה, מביקורת, אפילו מהיעדר ביקורת, והכי גרוע, הדבר שאהבתי הפך להיות עבודה של אחרי שעות העבודה.

בשנת 2009 היה קמפיין גאוני של משרד התיירות של קווינסלנד, אוסטרליה. בתקציב מינימלי הם יצרו קמפיין שמטרתו לגרום לאנשים להתעניין ולבקר בשונית המחסום הגדולה.

גאון כלשהו שישב במשרד הפרסום שם, החליט ליצור תחרות אינטרנטית בשם "The best job in the world" והפרס בה היה חלומו הרטוב של כל ביולוג ימי ו/או בלוגר: לחיות חצי שנה על אי באמצע השונית, כל היום להשתכשך עם צבי ים ולהתרוצץ על החוף, להעלות פוסט פעם בשבוע ועוד לקבל על זה (המון) כסף.

שנת 2009 זו גם השנה שבה התחלתי ללמוד מדעי הים. אני חושבת שהרגע הגעתי להבנה עמוקה לגבי בחירות שעשיתי בחיי ואני לא בטוחה שאני מרוצה מהגילוי.

יותר מ-34 אלף איש הגישו מועמדות למשרת החלומות ואחד התעלה מעל כולם וזכה בה.

יומיים לפני סיום החוזה שלו, הוא רכב על אופנוע ים מסביב לאי. כשירד ממנו עקצה אותו מדוזה קובייתית, בגודל סנטימטר סך הכל, מהזן השני הכי ארסי הידוע לאדם והוא כמעט מת.

מה שבעצם אני רוצה להגיד זה שעבודה, גם אם היא הכי טובה בעולם, בסוף היום היא עדיין עבודה.

אז אני לא יודעת עדיין איך אני הולכת לעשות את זה, אבל משהו הולך להשתנות.

אולי אני לא אכתוב כל יום. אולי אני אחשוב על משהו אחר.

לאט לאט מתבהר לי שהדבר היחיד שחשוב באמת זה להנות מהדרך, ואם זה לא קורה, סימן שאני עושה משהו לא נכון.

יש לך רעיונות איך להנות מהדרך? יש פה למטה מקום לתגובות!

:)