ימים 43-95: שבעה שבועות, 240 מילים.

הולי בייבי ג'יזס, כמה זמן לא כתבתי! אני לא בטוחה שאני זוכרת איך עושים את זה בכלל.

כמו שכולכם בטח זוכרים כי קראתם את הפוסט האחרון וגם נרשמתם לניוזלטר, סבתון שלי נפטרה לפני זמן מה. ישבתי שבעה וכמו כולם, גם אני גיליתי ששבוע זה לא מספיק. כשקמתי, כבר הייתי עם רגל אחת בחו"ל בדרך להרפתקה חדשה ישנה בשם Burning Man.

אבל לפני הכל, מתמטיקה. עד יום 42 כתבתי כבר. עד יום 50 עוד הכרתי חברים חדשים. מסוף השבעה ועד היום עברו בדיוק 45 ימים, לא כולל את היום, כמובן, כי הערב עוד צעיר ויש חברים חדשים להכיר.

ושאלת השאלות היא: איך מדביקים פער של 53 ימים?

התשובה: מדלגים!

רק על פוסטים, לא על חברים.

בשבעה וחצי השבועות האחרונים הספקתי להכיר לא מעט אנשים. חלקם סבבה, חלקם פחות, במקצתם התאהבתי, חלק שברו לי את הלב, חלק הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי וחלק, איך לומר, השארתי במדבר ונסעתי.

ואלו שמות: ארז, שירי(1), עינת, אלה, עדן, מירית, רון, מיה, סורן, רותם, דני, שירי(2), עמית(1), סילביה, מאוריסיו, דאשה, איב, איתן, גיא, מתן(1), עופר, ירדן (חיים שלי!), יונה (זה בחור!), נועם, דנה, עמית(2), דניאל, מתן(2), ארם, אמיר, אושרי, במבה, שרי, מורן, ענת, נדב, מיכל, יניב, אלעד, דדי, ניצן, סמור, שרה, גרי, דמיאן, סימונה, מעיין(1) ומעיין(2)... ואלה רק אלה שאני זוכרת ויש לי את הטלפון שלהם.

48 מתוך 53, לא רע בכלל.

כלומר בשביל להמשיך את האתגר הזה בדיוק מאיפה שהפסקתי לספור, אני רק צריכה להכיר שישה אנשים חדשים היום?

פחחחח.

פתחו שעון.