יום 8: היום של רון
- Shiran
- 7 ביולי 2018
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 18 ביולי 2018
שבוע לתוך האתגר ובינתיים אפשר להגיד שזה לא הולך ונהיה קל יותר. לפנות לאדם שאני לא מכירה, כך סתם, זו חוויה שמצטיירת בעיני כסמי-טראומטית בשבילו ,לפחות באותה מידה כפי שהיא בשבילי.
האם אפשר כבר להצהיר עליי כ"חברותית" עכשיו שהצעתי לאדם זר לחלוטין, שישב בשולחן הסמוך, להצטרף לשולחן של חבריי ושלי? ואם סוף סוף שאלתי לשמו של אדם שפגשתי כבר עשרות פעמים? אני לא בטוחה מה זה אומר עליי היום. האם האתגר הזה בכלל עושה אותי "חברותית" או רק "פחות מיזנתרופית"?
ומה יהיה עם המיזנתרופיה שלי? שנים של טיפוח מסור ואני ככה מוותרת עליה? זורקת אותה לכלבים?
איפה האמון שהיה לנו אחת בשניה?
רון שמע על האתגר שלי. רון החליט שהוא רוצה יום באתגר. רון לא הסכים לחלוק יום עם אף אחד אחר, והאמת שלא יכולתי להגיד לו לא, כי בעצם לא באמת הכרתי אותו עד עכשיו. אלא אם אנחנו סופרים את התואר "ההוא עם הראסטות" כהיכרות, כמובן. ואנחנו לא.
זה מצחיק איך דברים מתגלגלים לפעמים ואנחנו בכלל לא שמים לב. איך בשמונה ימים הפכתי מ"ההיא שתמיד באה עם ההיא" ל"אני רק קופצת להגיד שלום זריז" שלוקח 40 דקות...
אז חברותית או סתם פחות מיזנתרופית?
אני מניחה שעוד נגלה.
Comentarios