יום 38: נס בגינת הכלבים

20 ימים עברו מאז שפירסמתי את הפוסט בתושבי שכונת פלורנטין. מאות לייקים, עשרות תגובות, מספר לא מבוטל של הצעות חברות מאנשים רנדומליים שככל הנראה לא קראו מעבר לשורה הראשונה: "אמ;לק: רוצים להיות חברים שלי?" ואז, 20 ימים מאוחר יותר, אחרי נסיונות רבים מספור, ביום 38 קרה הנס.

שני, מהראשונות שהגיבו על הפוסט, סוף סוף הייתה פנויה באותו זמן כמוני. אז קבענו להיפגש.

במהלך 20 הימים שעברו למדתי לא מעט על איך לגשת לאנשים, איך לדבר איתם וגם על איך להקשיב. אני עדיין לא מומחית בתחום, אבל כל יום משתפרת. המידע החשוב ביותר שליקטתי, לעומת זאת, היה על סימבה, הכלבלב השובב של שני, שהיה נשמע כמו שידוך מושלם ומאתגר לזפת, הכלבה הסנובית בעולם.

דייט כלבלבים זה מפחית סטרס מצוין, ככה במקרה הכי גרוע, אם לא מצאנו שום נושא לשיחה, תמיד אפשר לצפות בסרטונים של כלבים עושים שטויות במקום שתיקות מביכות.

צילום אילוסטרציה (זהו אינו סימבה)

נפגשנו בגינת הכלבים. שני סיפרה לי שהיא מנתחת מערכות מידע. אני לא באמת יודעת מה עושים מנתחי מערכות מידע, אבל מהרגע הראשון היה ברור שהיא טובה בעבודה שלה.

בסופו של יום, בני אדם הם סוג של מערכת מידע מהלכת, וכשמדברים איתה אי אפשר שלא לשמוע איך היא מקשיבה, מבינה ומפנימה.

אפילו כשסימבה החליט להעיר את העניינים וללכת קצת מכות, היא עדיין שלטה בסיטואציה ביד רמה ובפאסון שלא השאיר אף אחד אדיש, כולל את הבעלים של הכלב השני. פעם ראשונה שראיתי בעלים של כלב שהיה מעורב בריב בגינה אומר "תודה" לבעלים של הכלב האחר.

בקיצור, הרווחתי שיעור בהקשבה ועוד חברה אחת.