יום 37: יש לי חברים!

גם לך יש קבוצת ווטסאפ שאינה פונקציונלית בשום צורה, אבל כל כך אהובה שאין מצב להשתיק או לעזוב אותה? אז תכירו את אריק ואליסה.

ביום 37 הלכתי לים עם אריק ואליסה. אנחנו לא מכירים הרבה זמן, אבל לפעמים זה כל מה שדרוש בשביל לדעת שאתה במקום הנכון. בכל מהלך האתגר הזה, הם היו שם להציע לי הצעות משוגעות (כמו "את צריכה לפתוח בלוג") ולספק המון תמיכה רגשית, כהלית וטכנית.

ישבנו על החוף, שתינו שלי'ז (יין עם סודה) וחלקתי איתם את החשש הקבוע שלי, שלא אצליח להכיר חבר אחד היום. בתזמון מושלם, אלונלי, החבר של אריק, הגיע ואריק הודיע "היי! אלונלי יכול להיות החבר החדש שלך להיום!". המון תמיכה כבר אמרתי?

אלונלי הוא בעצם אלון לי, אבל אני מרגישה שאחרי חודשיים שאני רק שומעת את השם הזה חזור ושמוע, אנחנו כבר ממש על בסיס שמות חיבה. הוא בחור עסוק, אלונלי, והביקור שלו בים היה זריז כל כך שבקושי הספקנו להכיר. למזלי אליסה הודיעה שבא לה להכין ארוחת ערב, וזו הצעה שאי אפשר לסרב לה.

כשאליסה מדברת על אוכל היא מציירת ציור במילים. מההתלהבות שזולגת מהתיאורים שלה אפשר להרגיש את בלוטות הטעם מתעוררות לחיים, אבל אל תסמכו על המילה שלי, תבדקו בעצמכם בבלוג שלה. אני אולי לא מכירה אותה המון זמן, אבל היא ואלונלי דווקא הולכים אחורה תקופה וזה ידוע שמי שמוזמן לארוחה אצל אליסה מגיע.

אז אין צורך לדאוג, בערב ממתינים לי ארוחת גורמה וחבר חדש וטוב.

(כן, זו פראפראזה גרועה על מאיר אריאל)