יום 34: איך לארגן את המסיבה המושלמת

איך יודעים שמסיבה הייתה ממש מוצלחת? כשביום למחרת (בערב ליתר דיוק) מגלים שאין אפילו תמונה אחת מכל האירוע כי אף אחד לא הוציא את הטלפון שלו כל הערב.

נשבעת, זה פוסט אחרון בענייני ימי הולדת.

היו לי ימי הולדת טובים בחיי, אבל לא נראה לי שהייתה מסיבה טובה מזו. היא לא רק מתחרה על תואר מסיבת יום ההולדת הטובה שלי אי פעם, אלא על תואר המסיבה הכי טובה בכל הזמנים.

באמצע האירוע, עצרתי ורק התבוננתי בהתרחשות. חבורת אנשים שלכאורה כמעט ואין קשר ביניהם, חבר מהלימודים שלא ראיתי שנים, שכנים, מכרים, חברים ותיקים יותר או פחות ולפחות ארבעה אנשים שהכרתי בפרוייקט הזה. כולם נהנים, כולם מדברים זה עם זה כאילו הם מכירים כבר שנים, חלק רוקדים למוזיקה המעולה של ג'וש, חלק משתכשכים (ש.כ.ש.כ מסתמן כשורש האהוב עלי, כלומר מיד אחרי ס.פ.ס.ל), אף אחד לא מרגיש מחוץ לעניינים והכי חשוב, אני לא צריכה לשחק אותה מארחת ולהתרוצץ.

אולי אני יודעת לבחור אותם טוב. אולי פשוט יש לי מזל.

אחד החברים הגיע למסיבה עם משלחת לא מוכרת. היה להם יעד סופי אחר אבל קודם באו למסיבה לדרינק מוקדם, קצת מינגלינג ומזלטובים. חיפשתי מילים אמתיות בעברית בשביל המשפט הזה. אין.

גיא הצטרף למשלחת על תקן האח של החברה של החבר של החבר. אני חושבת. אבל מה שבאמת אהבתי בו, זה שהייתה לו ברירה ללכת או להישאר, והוא השתמש בה, המשיך ליעד הבא ואז בחר לחזור.

כבר דיברתי על החיבה שלי לאתינות, אז לנהל שיחה על קיימות עם בחור שהרגע הכרתי, בשעה 5:00 בבוקר, על הבר, ביום ההולדת שלי. לא יכולתי לתכנן את זה יותר טוב בעצמי גם אם הייתי מנסה.