יום 33: מעשה בחמישים בלונים

שיקרתי לך קודם. בערך. אמרתי שלא השקעתי ביום הולדתי וזו האמת. אמרתי שימי הולדת נועדו בשביל לסבול, וזה גם די מדויק. הם למעשה סיבה ותוצאה (בסדר הפוך) אבל האמת היא שאני מתה על ימי הולדת. בעיקר אם הם שלי.

את יום הולדתי, כמו כל יום הולדת אצלנו בחבורה, חגגנו במסעדה. בעוונותיי, שכחתי את זר הראש שלי בבית. הערב כמעט הוכרז כאסון עד שאחד החברים הדגים תושייה מהזן ששמור לבוגרי בצלאל ומק'גיוור בלבד והכין לי זר משרוך, איזולירבנד ופרחים מהחצר. מיותר לציין שזה הזר הכי יפה שאי פעם קיבלתי.

זה אולי גם המקום לציין שאני לא השקעתי ביום ההולדת שלי, אבל החברים האדירים שלי, דווקא כן. הם קבעו מסיבה בסוף השבוע, הביאו בריכה, מתנפחים, בר מצויד ואפילו אירוע בפייסבוק.

כל שנשאר לי לעשות זה להגיע ולעוף.

יותר נכון לצוף.

בצהרי יום 33 הגעתי רק בכדי לוודא שהמים רטובים במידה הנכונה. מיד תפסתי מזרון מתנפח וקפצתי להשתכשך בבריכה.

נדב, שהוא השותף של מתן וגם נכח במשלחת הפיצה של אתמול, הופיע בדלת. הוא הצטרף לשעת השכשוך ואני בינתיים ניצלתי את ההזדמנות כדי להכיר חבר אחד ביום.

השיחה התחילה בימי הולדת (סתם נושא שקפץ לראשי) והמשיכה דרך היותו ליצן. אם זה לא גורל, אני לא יודעת מה כן. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מקפלים חיות מבלונים, פרחים מבלונים, ומשהו שאולי היה ספינת אוויר מבלונים. אני לא שופטת. אני בקושי מצליחה לקפל בלון מבלונים.

בעצם, אפשר להגיד שביום 33 התגברתי על הפחד שלי מליצנים.