יום 30: לכל איש יש שם

חודש שלם של היכרויות חדשות, שבו יום יום יצאתי לצוד אנשים תמימים והפכתי אותם לחברים. לא כולל את דני, אבל גם עליו לא ויתרתי עדיין. מה למדתי עד עכשיו? האם מצאתי את דרך המלך? האם זה נהיה קל יותר?

התשובה הקצרה היא לא.

את אביב הכרתי ביום 30. הוא גם ממגיבי הפוסט ושלח לי הודעה בסגנון "היי, אני אביב, הפרוייקט שלך אדיר ואשמח לקחת בו חלק". הסכמתי בוודאי, אבל החלטתי שהוא האחרון ברשת הביטחון שטוויתי עם הפוסט הזה.

הרבה מהאנשים שפנו אליי בעקבות הפוסט, ואביב ביניהם, אמרו לי שיש להם את אותה בעיה כמוני, הם לא באמת זוכרים איך מכירים אנשים חדשים. מצד אחד, זה נחמד כי צרת רבים חצי נחמה וזה, ומצד שני מלחיץ, כי פתאום אני מרגישה שמסתכלים עליי כדוגמה למשהו...

אני לא מרגישה שאחרי שלושים ימים יש לי את כל התשובות. אפילו לא קרוב.

מה שכן יש לי, זו גישה בלתי מוגבלת לאינטרנט ורצון עז ללמוד.

הנה למשל, אצלנו בחברה יש שני בחורים, ליאור וגיא. אני זוכרת את השמות שלהם, אבל אם הייתי צריכה לקבוע מי מהם זה מי, ובכן... הצלחת פעם להכניס כבל USB בפחות משלושה ניסיונות? אז ככה.

בהיותי ערה למגבלותיי בעניין, השיעור הראשון שלמדתי מהאדמו"ר גוגל, הוא להשתמש בשם של האדם שזה עתה הכרתי לפחות שלוש פעמים בדקות הראשונות של ההיכרות.

זה עובד עליי, כי השם כמעט בטוח ייחרט בזיכרוני. מצד שני, זה עובד על מי שמולי, כי מסתבר שהצליל הכי מתוק באזניו של כל אדם, הוא השם שלו, והשימוש בו יוצר בינינו תחושה של קרבה אפילו בלי להתאמץ, ו"בלי להתאמץ" זה שמי האמצעי.

עכשיו נבדוק, מי זוכר איך קוראים לחבר החדש שהכרתי היום?