יום 27: לך תסתפסל איתה

כל יום הוא מאבק, אבל לא כל יום אנחנו צריכים לנהל אותו לבד.

בבוקר שאחרי הפוסט הידוע לשמצה בתושבי שכונת פלורנטין, קיבלתי הודעה מבחור שזה עתה עבר לשכונה. הוא אמר "טוב, זה די מביך, אבל לא מביך כמו מה שאת עשית" שזו תמיד שורת פתיחה טובה עם בחורה... הוא התבאס שהוא לא ראה בזמן את הפוסט שלי ושאל אם הוא יכול להיכנס לסבב.

בהיותי בטטת-ספה מדופלמת, לא יכולתי לסרב להצעה לא לקום מהכיסא ושהאתגר יגיע אליי, אז ישר זרמתי.

אבל שניה, לפני שאני מציגה אותו, אני רק שאלה...

ממתי כל פלורנטין נהיו מתכנתים? זו רק אני או שהבוהמה החדשה מורכבת רובה ככולה מעובדי הייטק?

לא שאני מתלוננת או משהו, סתם תוהה אם לכולם יש חדר כושר, מקלחות ומבחר אינסופי של דגני בוקר בעבודה?

יכול להיות שבחרתי בתחום הלא נכון?...

אצלנו במטבח היה רק טונה...

וגם היא הייתה עדיין לארווה, בתוך צלחת פטרי, והייתי צריכה למדוד אותה בבינוקולר .

תהית פעם איך נראית טונה בבינוקולר?

איפה היינו?

אה! טל! בקיצור, ברור, הזמנתי את טל להסתפסל בכיף, כי קודם כל, הספסל שלי הפך לפועל בעקבות הפוסט ההוא וגם כי להיות חדש בשכונה שאתה לא מכיר בה יותר מדי אנשים זה באסה, אבל בעיקר כי זה ממש כיף להגיד "להסתפסל" הרבה פעמים מהר.

אני מקווה שהספסל הזה יזכה לעוד מלא שיחות לתוך הלילה ושמלא חברים יזכו להסתפסל בזכותו.

וטל, ברוך הבא לשכונה.