יום 26: הסבר פניך לתייר

לקחתי שבוע חופש מתיעוד האתגר לצורך פתיחת הבלוג. בפועל עבדתי עאליו יום מתוך השבוע הזה וכשהשבוע נגמר הבלוג עדיין לא פורסם.

הרגשתי שהתיעוד של כל הדבר הזה מתחיל לברוח לי מבין האצבעות ולא רציתי כי כל יום למדתי משהו ולא רציתי שזה יישכח ויעלם, אז במקום זה כתבתי שיר:

אילו הייתי מכירה חבר אחד חדש ביום ולא הייתי כותבת עליו פוסט – דיינו,

אילו הייתי כותבת עליו פוסט ולא הייתי מתעדת את התהליך עבור ספר עתידי– דיינו,

אילו הייתי מתעדת את התהליך עבור ספר עתידי ולא הייתי רוצה לרכז הכל במקום אחד נגיש – דיינו,

די דיינו! די דיינו! די דיינו! דיינו דיינו! דיינו!!

קראת את זה עם המוזיקה? יופי, ככה גם כתבתי את זה.

טוב, איפה היינו?

אה כן! ביום 26 הכרתי את מתיה. הוא איטלקי, הוא מת על ישראל והוא לומד עברית.

מישהו אמר לי פעם שאם אוהבים מישהו – להגיד לו את זה, כי החיים קצרים, אבל כדאי גם לצעוק את זה בגרמנית כי החיים גם מבלבלים ומפחידים.

אז אותו הדבר בדיוק רק במילים ארוכות ממש בעברית, בסלנג ובפראפראזה על שירים מתוך ההגדה של פסח, כי במציאות אף אחד לא יעשה לך חיים קלים.