יום 24: שכנות טובה

תקראו לי נוסטלגית (לדברים שמעולם לא קרו) אבל יש לי חלום. יש לי חלום לפתוח בשישי בבוקר את החלון, להריח את הפרחים בגינה, להכין לעצמי קפה ולצעוק לשכנה "ציפורההההה!!!! יש לך סוכרררררר?" לא שיש לי שכנה בשם ציפורה. או סוכר בקפה. אבל זה מה שבא לי. אני רוצה להרגיש בנוח לדפוק לשכנים שלי על הדלת. אני רוצה שכנים שזפת מרגישה אצלם בבית. שכנים שמביאים עוגה לדייר החדש ברחוב. שכנים שלא מפחדים לפתוח את הלב. שכנים שחולקים חוויות. שכנים שמאלתרים מסיבת רחוב, סתם ככה, כי שבת היום ואנחנו חיים.

חלומות בצד, בשביל שמשהו כזה יקרה, צריך לגרום לו לקרות, או כמו שמהטמה גנדי מעולם לא אמר: "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם".

קהילה לא נוצרת יש מאין, היא צומחת מתוך היכרות, אמפתיה וערבות הדדית. כל הדברים שמפחידים אותי. ובדיוק מהסיבה הזאת את יום 24 הקדשתי לשכנה החדשה קארינה.

אני לא בטוחה מאיפה הקיבעון הזה שלי עם קהילתיות, אולי זה בכלל מהמקורות, במשלי נכתב "טוב שכן קרוב מאח רחוק". למזלי, יש לי שכנים טובים שזורמים איתי על שטויות, לצערי, גם לי וגם להם יש גם אחים רחוקים.

בתמונה: שכנים מאלתרים מסיבת רחוב.

Photo by Adam Lukáč