יום 21: שלוש מילים או פחות

כבר דיברתי על זה, אבל אחת הפריבילגיות בחברים אדירים היא שאל מול אתגר כלשהו, הם ישר מתגייסים לעזור.

ביום 21, חברה אמרה שיש לה חבר מושלם להכיר לי, לפרוייקט, וזה הסתדר מעולה כי לי היו מלא דברים לעשות באותו יום. הצטרפתי אליהם בבר השכונתי ודיברנו ודיברנו ודיברנו, אבל לפעמים, איך לומר, פשוט אין קליק. על אף שבחרתי להתייחס גם לזה כאתגר, בסופו של דבר, זה לא תמיד תלוי בי.

אחרי נסיון ארוך ולא מוצלח היו לי שתי אפשרויות, לוותר על היום הזה או להסתובב לצד שני ולשאול את מי שישב שם אם הוא רוצה להיות חבר שלי. שלושה שבועות לתוך האתגר הזה וכבר הוכחתי שמבוכה לא תעצור אותי, אז בחרתי באופציה ב. באופן מפתיע, הוא רצה, ואפילו היה מעניין. הקטע בהיכרות-קמיקזה שכזו הוא שלא מבזבזים זמן, ישר הולכים על השאלות הכי קשות, והיו לו לא מעט כאלה. בסוף הערב, שוב נאלצתי להתמודד עם השאלה מה לעשות עם חבר נטול פייסבוק, אבל עכשיו כבר שלפתי את הטלפון בנונשלנט ועל הדרך הצבתי לו אתגר משל עצמו, לשמור את עצמו בטלפון שלי איך שהוא רוצה "תתאר את עצמך בשלוש מילים או פחות" אמרתי לו. הוא הלך על "כפיר חבר שמקשיב".

אני תוהה איך הייתי מתארת את עצמי בשלוש מילים או פחות...

ואתם?