יום 2: קו דק בין אהבה להתקף חרדה

עדיין אין לי מושג מה אני עושה. אני אקדים את המאוחר ואגלה שגם ביום 30, כשפתחתי את הבלוג, לא היה לי מושג מה אני עושה.

ביום 2 האתגר התגלה במלוא עוצמתו. יום ראשון של השבוע וסתם כך, בבת אחת ירדו 9 שעות יומיות מהזמן שהוקצב לי למלא את המשימה.

בכל מקרה מצאתי דרך למלא אותה, וביום 2 הכרתי את ג'ני.

ג'ני עזרה לי להבין ששום דבר לא מגביל את האתגר הזה (חוץ ממני כמובן), לא שפה, לא מיקום, גם לא גיל. כל אחד בכל מקום יכול להתחבר עם כל אחד.

איך אמרה הילדה זבת החוטם בסרטון? "Making friends is easier than eating chocolate".

לפעמים, כל מה שאפשר לעשות זה או להמשיך להתחבא או לצעוד קדימה ולהגיד למישהו "היי, רוצה להיות חבר שלי?". במבט לאחור, זה ממש פשוט, זה מיד שובר אתת הקרח וזה בכלל לא כואב כמו לתלוש פלסטר, שהיא ההשוואה המתבקשת פה.

ועדיין, לשכנע מישהו עם חרדה חברתית להתחיל שיחה עם בנאדם זר, ובכן, זה קל כמו להביא שלום במזרח התיכון.