יום 17: לילה לבן ירוק

קורה לכם לפעמים שאתם מזהים אנשים מהפייסבוק? לי זה קורה כל הזמן.

בדרך כלל זה קורה ברגע שמתחילים להיות פעילים בקבוצה מסויימת. לפעמים אפילו לא צריך להיות פעילים, רק לצפות מהצד. הרי ברוב הקבוצות זה עובד בדיוק באותה מתכונת - 90% מהתגובות נכתבות ע"י 2% מהחברים (הסטטיסטיקה הזו אמפירית לגמרי וכנראה לא נכונה, אבל גם בטח לא מאוד רחוקה מהאמת). כך נוצר לו מצב ביניים מוזר כזה, שיש אנשים שמעולם לא פגשת, אבל אתה מזהה, או יותר חמור - מרגיש כאילו אתם כבר מכירים (ויתכן מאוד שהם לא ערים כלל לקיומך). הפסאודו-היכרות הזו גרמה לי לא פעם להתחיל לדבר עם אנשים בטבעיות עתירת מבוכה, רק כי זיהיתי אותם מקבוצה זו או אחרת.

אז איך זה קשור לאתגר? שמחה ששאלת!

ביום שבת, פגשתי חבר חוץ-תל-אביבי ואת החברים שלו, שאיתם אני חולקת חוג וירטואלי (אחד או יותר). זה היה שינוי מרענן לדעת שבערב אחד לפחות לא הייתי צריכה להתאמץ הרבה בשביל להכיר חבר חדש. את העבודה הקשה צוקי כבר עשה בשבילי, הרי אני כבר יודעת עליהם כמעט הכל. מה שהיה מפתיע לגלות, זה שגם הם יודעים עליי. אז אביעד, נכון שזה היה טיפטיפונת קריפי שאמרתי לך "אה! בטח! המשתלה הקטנה!" אבל נראה לי שזה חלק מהקסם שגרם לך לתבוע להיות הבא בתור באתגר הזה. לכבוד הוא לי.