יום 16: אנשים בלי פייסבוק. מי אתם.

בסך הכל אפשר להבין את הטרנד הזה של חזרה לחיים אנלוגיים. אנחנו רוצים להיות פחות חשופים (אם כי זה קרב די אבוד), לשתף פחות, לא להיות זמינים לכולם 24/7. ואיכשהו, עדיין כשמישהו אומר לנו "אין לי פייסבוק" אנחנו מיד תוהים מה לא בסדר איתו?

במקרה שלי, אני גם נאלצת להתמודד עם השאלה מה עושים מכאן? מחליפים טלפונים? שמע ישראל! פעם אחרונה שהחלפתי טלפונים עם מישהו, עברנו לגור יחד. אני לא בטוחה שאני מוכנה לכזו מחוייבות עם אדם שזה עתה פגשתי. חברי ככל שיהיה. מצד שני, בהכרח לא הייתי מוכנה למחוייבות לכתיבת פוסט חושפני על עצמי כ-ל י-ו-ם במשך שנה, אבל הנה, מה לא עושים בשביל להוכיח פואנטה.

אפילו אם זה לעצמך.

ביום 16, הידוע גם כיום שישי, חבר החליט שהוא נרתם לקידום האתגר שלי (חבר אמת!) ולקח אותי למסיבת יום הולדת שבה אני לא מכירה אף אחד כולל את חתן יום ההולדת. הרעיון היה נהדר, הביצוע שלנו פחות. הגענו כדקה וחצי אחרי השוטרים. תקוותיי התבדו. לא היו הם רקדנים אקזוטיים, כי אם באו לפזר את מקור הרעש. אף על פי כן, שרשרת אירועים מוזרה ביותר, שתחילתה בהזמנה לאתגר את האתגר שלי, הולידה טיול ליל קיץ חמים והיכרות חדשה עם אחד מאותם נטולי פייסבוק. עוד ניצחון קטן של הרוח על, ובכן, הרוח. ועכשיו הוא שמור בזיכרון הטלפון ולנצח ייחרט על לוח ליבי כ"יהב יום 16". ברוך הבא.