יום 14: איך דני שבר לי את הלב

בואו נדבר על זמן.

היום בבוקר שמעתי מישהו אומר שאין דבר כזה "לחסוך זמן", בחיים יש לך רק שתי אפשרויות: לנצל את הזמן או לבזבז אותו.

אז ביום 14 ניצלתי את הזמן שלי באכילת מלבי, בהופעה במקום שהוא יותר פלורנטין מפלורנטין עצמה ועל הדרך, כהרגלי באתגר הזה, ניסיתי להתגבר על הפחד מלדבר עם אנשים שאני לא מכירה. נוט טו סלף: הרבה יותר קל להימנע מאינטראקציה עם זרים כשמגיעים עם חברים מהבית. זה חשוב, למקרה שפעם אני *באמת* ארצה לקפוץ למים העמוקים ואז לא תהיה לי ברירה אלא לצאת לבד. ולא להודנה. רק המחשבה על זה מייצרת אצלי התקף חרדה קטן.

בחזרה לסיפור, על אף מאמציי הרבים, הערב הסתיים בזה שדני (לא שם בדוי) הקרבן שלי לערב זה, הכריז באופן מאוד חד משמעי ש"יש הבדל גדול בין לדבר עם מישהו ובין להתחבר איתו" ואז, במחי יד ביטל את כל הדרך שעברתי עד אותו רגע ואמר "אני לא חושב ש-ב-א-י-ז-ש-ה-ו סטנדרט ב-ע-ו-ל-ם (נשבעת. ככה אמר.) אנחנו נחשבים עכשיו חברים". O_o אז עניתי לו את הדבר היחיד שיכולתי לענות על זה --- "אז מזל שאין לך פייס כי אני הולכת לשקר לגבי זה. עכשיו זד**ן לי מהפרצוף." *כולם צוחקים* *מסך*

זה היה דני. דני הוא יום 14. חבל שאין לו פייסבוק, דווקא נראה לי היינו יכולים להיות חברים. מה אתם אומרים? הייתם יושבים לבד במקום לא מוכר?...