יום 10-11-12: אני צריכה הפסקה

כן, אני יודעת. איזה נחמד היה לו הייתה שיטת המרה כזו, למשל, שבה על כל פעם שקראו לי משוגעת, הייתי מקבלת יום חופש בתשלום. אבל יום חופש אמיתי, כזה, מהחיים. מהכל, מהתחייבויות, מעבודה, מכאבים, מבעלי בית, מדיירים, מלהוציא את הכלבה. יום אחד לשכב במיטה כל היום עם מזגן ופוך ולא להרגיש אשם לדקה.

אבל אין.

בקיצור, ביום 10 הכרתי חברה חדשה, נראה לי שהיא גם צריכה יום כזה... אחרי שסיפרתי לה על האתגר היא אמרה לי "אז אולי נכיר ביום אחר?..." אז לא תייגתי אותה, אבל שלחתי לה מלא אהבה ואנרגיות של ריפוי ושיט של היפים. בימים 11-12, לא הכרתי חברים חדשים (כמעט החזקתי עד יום 13 בלי לפרוש). אין לי תירוץ, אני אדם לא חברותי שלפעמים לא רוצה לצאת מהמיטה, אז על אחת כמה וכמה להיות נחמד לזרים, וכמו שחבר טוב דואג להזכיר לי השכם והערב, אני גרועה בהכל (אבל גם הוא, אנחנו מסתדרים).